היסטוריה של הגזע
העדות הממשית הראשונה לקיום הגזע היא משנת 1475. מקור שמו של הביגל אינו ברור, אך משערים שהוא מן המילה beag ('קטן' בשפה הקלטית) או מהמילה beuguel (קולני; הפירוש המילולי: פתוח-גרון). הביגל הוכר כגזע ב-1873, וב-1890 הוקם בבריטניה מועדון מגדלי הביגל הראשון. הגזע הגיע לאמריקה הצפונית עם המתיישבים הראשונים, ושם פותח תת-זן קטן יותר.
ייעוד הגזע
מסורתית ביגלים משמשים לציד בלהקות או בבודדים, בעיקר של ציד קטן, כמו ארנבות ושועלים, אך גם לגישוש אחר ציד גדול כמו חזירי בר, תנים ואיילים. הביגל הוא כלב הרחה, קרי הוא צד תוך גישוש קרוב לקרקע.
כיום ביגלים משמשים כחיות מחמד, אך גם ככלבי גישוש למטרות שונות. בין התפקידים שממלאים כלבים אלה כיום ניתן למצוא גישוש אחר אדם, גישוש אחר סמים, גישוש אחר חומרים אורגניים אסורים במעברי גבול נמלי ים ונמלי אוויר ועוד. יתרונו של הביגל על כלבי גישוש אחרים הוא בגודלו הקטן והקומפקטי המאפשר גמישות רבה בהפעלתו, בהופעתו הלא מאיימת ובאופיו הנוח.
בשל אופיו הטוב וממדיו הנוחים, הביגל פופולרי מאוד כחיית מחמד.https://www.youtube.com/watch?v=XHOmBV4js_E
